פיתוח טכנולוגיית Webbing

תהליך זה כולל שזירה של חוטי עיוות וערב. לאחר פיתול ושכבה, חוטי עיוות מלופפים על קורות, בעוד חוטי ערב מלופפים על סורגים לאריגה על נול. בשנות ה-30 של המאה ה-20, קורות יוצרו באמצעות -נולי עץ המופעלים ביד או נולים היברידיים מברזל-. בתחילת שנות ה-60, נול דגם 1511 שונה לנול רשת -סוג שעדיין נמצא בשימוש נרחב כיום. בשל הרוחב הצר של הרשת ושיטות האריגה המשתנות, הייצור יכול לנוע בין רצועה בודדת לעשרות רצועות בו-זמנית, בתצורות-שכבה אחת או{11}}שכבה כפולה.

בשנת 1967, קבוצת מחקר-בהובלת עובדים בתעשייה עיצבה וייצרה בהצלחה-נול רצועה חד-ת במהירות גבוהה ללא מעבורות. חידוש זה ביטל את הצורך במעבורת, קיצר את תהליכי הייצור, צמצם את שטח הרצפה הדרוש והגדיל את פריון העבודה-שמסמן הישג חלוצי בהיסטוריה של טכנולוגיית הרשת הסינית.

בשנות ה-70, הכנסת מכונות צביעה וגימור מתמשכות שינתה את העיבוד של קורות צבעוניות. התעשייה עברה מהשיטה המסורתית של "צבע-ואז-לארוג" לתהליכי "לארוג-ואז-לצבוע" או "לארוג-ואז-להלבין", תוך שילוב של אריגה עם גימור רציף (צביעה, הלבנה וחום-). זה סימן את כניסתה של טכנולוגיית הרשת לעידן של ייצור ממוכן בקנה מידה גדול. בתחילת שנות ה-80, התעשייה ייבאה משוויץ, איטליה ומערב גרמניה נולים מהירים ללא מעבורת, מכונות גימור משולבות, מכונות כיסוי חוטים ומכונות עיוות משווייץ, איטליה ומערב גרמניה, מה שהניע את טכנולוגיית הרשת לשלב חדש של פיתוח.

ההתקדמות בטכנולוגיית הרשת הובילה לשדרוגי מוצרים. בשנת 1979, ייצור הניסיון המוצלח של סרט הגומי של -הדור הראשון של SD9-9 סיים את ההסתמכות על יבוא של מוצר זה. בשנת 1980 פותחו דגמי SD-81A ו-SD-81B; אלה כללו רכות, קלילות, רזון, עמידות, התארכות נמוכה, כוח פגיעה נמוך ומפרקים קצרים וחלקים. בתחילת 1990 יוצרו בהצלחה חגורות בטיחות לרכב שתוכננו עבור הסדאן סנטנה. לאחר יותר משנתיים של מחקר שוק וייצור ניסוי מאורגן, איכות המוצר עמדה בתקני QC49-92 ו-TL-VW470.